פסק-דין בתיק ע"א 6341/12

השופטת ד' ברק-ארז:

1.        בניין חדש קם ונבנה ודירותיו נמכרו לשמחת הדיירים שנכנסו לגור בו. עד מהרה השמחה הומרה בצער ועוגמת נפש כאשר החלו להתגלות בקירות הבניין סדקים בשל ליקויים ביסודותיו. החברה הקבלנית שהקימה את הבניין נתבעה כאחראית לרשלנות באופן ביסוסם של יסודות הבניין. אולם, לטענתה, האחריות רובצת למעשה לפתחם של אחרים - יועץ הקרקע ששכרה; המהנדס שתכנן את המבנה; ואף המדינה שממנה נחכרה הקרקע שעליו הוקם הבניין. מי נושא באחריות לליקויים במבנה? זו, בעיקרו של דבר, השאלה שנדונה בפנינו.

רקע כללי ותחילת ההליכים המשפטיים

2.        חברת יהלומית פרץ עבודות בניין ופיתוח בע"מ (להלן: המערערת או החברה) היא חברה קבלנית, אשר הקימה פרויקט במתחם "רמות שלום" בבאר שבע (להלן: המתחם). המשיבים 8-1 (להלן: הרוכשים או הדיירים) רכשו מהמערערת דירות במתחם.

3.        הפרויקט נבנה לאחר שהמערערת זכתה במכרז מטעם המדינה לשיווק של קרקעות לבנייה במתחם, והתקשרה עימה בחוזה בנייה מיום 31.7.1994 ובחוזה פיתוח מיום 17.10.1994.

4.        לצורך תכנון הפרויקט שכרה המערערת את שירותיו של המשיב 9 (להלן: מכטה), מהנדס ביסוס ויועץ קרקע, ואת שירותיו של המשיב 10 (להלן: הרשפינקל), מהנדס בניין וקונסטרוקציה. המערערת גם רכשה ביטוח עבודות קבלניות מאת המשיבה 13, איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: איילון).

5.        הבנייה הושלמה בסוף שנת 1996 והחזקה בדירות הועברה לרוכשים במהלך השנים 1997-1996. זמן קצר לאחר שנמסרו הדירות לרוכשים החלו להתגלות סדקים בקירותיהן. בתחילת שנת 1998 פנו חלק מהרוכשים למערערת בדרישה לתיקון הליקוי. המערערת ביצעה במקום קידוחי בדיקה וכן תיקונים בקירות המבנה (להלן: התיקון הראשון), אך התיקונים לא הביאו לפיתרון הבעיה. לאחר פנייה נוספת מצד הדיירים, המשיכה המערערת בבדיקות לאיתור מקור הבעיה ואף נועצה עם מומחים מהמכון הלאומי לחקר הבנייה בטכניון. לאחר שהליקוי לא טופל ועלה חשש ליציבות המבנה, הוציאה עיריית באר שבע ביום 17.7.1998 הודעה שעניינה איסור שימוש ואכלוס באגף של בניין המגורים שבו ממוקמות דירותיהם של המשיבים 5-1.

6.        ההליכים המשפטיים שבפנינו נובעים מאירועים אלה. עוד בשנת 1998 הוגשה כנגד המערערת וכנגד הרשפינקל תביעה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ת"א 3217/98) על-ידי חמישה מן הרוכשים, הם המשיבים 5-1 (להלן: התביעה הראשונה). בהמשך, בשנת 2003 הוגשה נגד המערערת תביעה נוספת (ת"א 7190/03) על-ידי שלושה רוכשים נוספים, המשיבים 8-6 (להלן: התביעה השנייה), כמפורט בהמשך.

7.        התביעה הראשונה נגד המערערת והרשפינקל הוגשה ביום 5.8.1998 וכוונה לביטולם של הסכמי המכר ולחיוב של המערערת בהשבת התשלום בגין הדירות ובפיצוים של הרוכשים. ביום 15.10.1998 הגישה המערערת כתב הגנה וכן כתב תביעה שכנגד, בדרישה מהמשיבים 5-1 להימנע מלהפריע לה בביצוע עבודות תיקון.

8.        לאחר הגשת התביעה הראשונה, בוצעו על ידי המערערת עבודות הכנה וחיזוקים למבנה (להלן: התיקון השני) בין החודשים נובמבר 1998 וינואר 1999. התיקונים שבוצעו לא היו לשביעות רצונם של המשיבים 5-1, ועל כן הם הגישו ביום 31.5.2000 כתב תביעה מתוקן כנגד המערערת והרשפינקל. המערערת מצידה שלחה הודעת צד שלישי למשיב 11, מינהל מקרקעי ישראל (שממנו חכרה את הקרקע) (להלן: המינהל), למשיב 12, משרד הבינוי והשיכון, למכטה, להרשפינקל ולאיילון.

9.        ביום 15.7.2003 הוגשה התביעה השנייה על-ידי שלושה דיירים נוספים. בתביעה זו לא הגישה המערערת הודעות צד שלישי.

10.      שתי התובענות שהוגשו נגד המערערת וההליכים הקשורים בהן נדונו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע במאוחד וביום 3.6.2012 נתן בית המחוזי את פסק דינו (השופטת ר' אבידע).

פסק דינו של בית המשפט קמא

11.      בעיקרו של דבר, בית המשפט קמא קיבל את התביעה שהוגשה נגד המערערת, וכן הטיל אחריות חלקית על הרשפינקל בשיעור של 10%. בנוסף, נקבע כי על איילון לשפות את המערערת בעלות התיקונים של הסדקים בקירות (להבדיל מעלות התיקונים של היסודות עצמם), אך רק במסגרת התביעה הראשונה שבה נשלחה אליה הודעת צד שלישי.

12.      בהסתמכו על חוות דעתו של המומחה מטעמו, אינג' קלר, קבע בית המשפט קמא כי הגורם להיווצרות הסדקים הוא ליקוי חמור ביסודות המבנה. בפועל, הקידוח של היסודות נעשה בתוך קרקע מילוי, להבדיל מאשר בקרקע מקורית או בשכבת קירטון. כתוצאה מכך, הביסוס של המבנה כולו היה רעוע. בהמשך לכך, בחן בית המשפט קמא את היקף האחריות כלפי הדיירים וכן את השאלה מי נושא באחריות לביסוס הלקוי של המבנה.

13.      בכל הנוגע לאחריות המערערת כלפי הדיירים ביסס בית המשפט המחוזי את פסק דינו על הוראות החוזים שנעשו ביניהם, כמו גם על חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (להלן: חוק המכר דירות). בית המשפט קמא קבע כי אכן התקיימה במקרה זה  "אי התאמה יסודית" של הממכר כמובנה בחוק המכר דירות, לנוכח הליקוי שמשליך על יציבותו ובטיחותו של המבנה.

14.      שאלה מרכזית שנדונה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הייתה האם המערערת עצמה נושאת באחריות או שמא נושאים בה (כולה או חלקה) בעלי התפקידים ששכרה או אף המדינה שהחכירה לה את הקרקע.

15.      בעיקרו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי המערערת התרשלה באופן שבו ביצעה את הקידוח ובכך הייתה הגורם האחראי המרכזי להתרחשויות המאוחרות יותר. המערערת לא הוכיחה כי מי מטעמה בדק את החומר שיצא מהקרקע בעת החפירות לכלונסאות (על מנת לוודא שהכלונסאות יוחדרו לקירטון או לקרקע טבעית כמצוין בתוכנית) וכי נעשה פיקוח על קידוח הכלונסאות כנדרש. עוד נקבע כי המערערת התרשלה בכך שהתוכניות של יועץ הקרקע מכטה לא היו בידי העובדים באתר הבנייה; טיב הקדיחה לא נבדק; חפירת הכלונסאות נעשתה שלא על פי הנוהל המקובל בענף; והמערערת המשיכה בעבודתה למרות שמכטה לא הגיע בפועל לאתר בשום שלב של הקידוח.

16.      בכל הנוגע להרשפינקל, נקבע כי תפקידו התמצה בתכנונו של שלד המבנה ובמתן פיקוח עליון, וכי הוא לא נשכר לבצע את העבודה של המהנדס האחראי לביצוע השלד ואף לא פעל בשטח כאחראי לביצוע השלד. על כן, נקבע כי אין להטיל עליו אחריות בשל כך שלא עמד על עומקו של כל כלונס וכלונס בשטח. עם זאת, מצא בית המשפט קמא כי יש להטיל על הרשפינקל אחריות בשיעור של 10% משלא ערך כל פיקוח או בדיקה עם מהנדס הביצוע או מנהל העבודה כדי לוודא שהמערערת ממלאת אחר דרישות תוכניתו באשר לעומק הכלונסאות, בנסיבות שבהן ברור היה כי עומקם של אלו הוא קריטי ומהותי ליציבות המבנה.